פאות רפואיות

כאישה ששיער ראשה מאוד חשוב לה, קבלתי קשה את הבשורה שאצטרך להיפרד ממנו.

כששמעתי שאצטרך לעבור טיפולי כימותרפיה הייתי נסערת מאוד וחרדה,, נפגשתי עם העו״ס של אסותא, שפנתה זמן לשבת איתי ולנסות להרגיע מעט את  חששותיי, למרות שהייתה אמורה להיכנס לפגישה. 

מפאת קוצר הזמן שאלה אותי ממה אני הכי חוששת,  שנתחיל לדבר כבר היום, מיד אמרתי השיער… איך אפשר  בלעדיו?

מילי פתחה בפני את האפשרויות העומדות בפני וכך הגעתי לחיה.

יום לפני טיפול ראשון נסעתי עם אחותי לירושלים, והמפגש עם חיה ואחיותיה וכל הצוות הנפלא, הפך את היום הכל כך קשה, ליום מרגש ומעצים, מחזק ותומך והכי אופטימי שיש.

יצאתי משם עם חיוך גדול, וידיעה שאתמודד עם כל טיפול, ו…. עם שיער ראשי.

כאשר אובחנתי בסרטן הידיעה הכי קשה בשבילי הייתה שאני הולכת לאבד את השיער בתור מתולתלת שהרעמה היא חלק מהאישיות שלי זה היה לי מאוד לא קל לקבל 

כאשר שמעתי על חיה והבנתי שיש באפשרותי לשמור את השיער שלי כמו שהוא בצורה הכי טבעית ירדה לי אבן ענקית מהלב

מההתחלה חיה והצוות שלה הפגינו אכפתיות ועדינות כלפי הסיטואציה היו מאוד נעימות כל התהליך היה לי ממש כיף עם כמה שזה נשמע אבסורד. נהנתי להגיע אליהן ונהנתי לדבר איתן הכל היה שקוף והוסבר לי בצורה מאוד ברורה וטובה ואני שמחה על הבחירה שלי וגם היום כבר שלושה חודשים אחרי אני לא מתחרטת לרגע, זה הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי בתהליך הזה.

הגעתי לאחיות ברנפמן לפני שנה, שבועיים לאחר שקיבלתי את הבשורה שאני חולה במחלה

שבועיים בהם הדבר היחיד שהעסיק אותי היה הפחד לאבד את השיער שלי ואיך אראה בלעדיו.

אני זוכרת את הרגע שהייתי מאושפזת והפכתי את כל האינטרנט כדי ללמוד על הפאות, הסוגים והשיטות השונות. עד שנתקלתי בעמוד האינסטגרם של חיה ברנפמן, השיטה הייחודית של פאה מהשיער האישי שלי.

צפיתי בלופים בסרטונים של הנשים שעברו את אותו התהליך שאני עומדת לעבור, מפלס החרדה ירד והגיעה ההבנה שמצאתי בדיוק מה שחיפשתי - לשמור את השיער שלי, עליי. 

הגעתי למקום כמה ימים לפני הכימו הראשון, לייעוץ וקביעת התור, הוקסמתי מהאחיות המדהימות וכמות החיוכים והאהבה שהורעפו לאורך כל שהותי שם.

קבענו לשבוע אחרי הכימו הראשון, הגעתי רגועה, כי ידעתי לקראת מה אני באה. עם כל קבוצת שיער שירדה ממני, החיוך עלה, ידעתי שאני בידיים טובות.

יצאנו לסיבוב של כמה שעות וקיבלנו שיחה ״הפאה מוכנה״.

חזרנו למקום, ביקשתי לא לראות את הפאה לפני, התיישבתי על הכיסא בעיניים עצומות, הלבישו עליי את הפאה ובספירה אחורה… פתחתי את העיניים

לרגע שכחתי שזו פאה, הסתכלתי על עצמי במראה וראיתי שוב את עצמי וכך היה גם המשפט הראשון שיצא לי מהפה ״זאת אני״.

לא רק שהפאה החזירה לי את הכוח שהיה מבחינתי השיער שלי, היא גם נתנה לי את הכוחות להמשיך ולהילחם במסע שלי כי החשש של ״מה יהיה עם השיער שלי״ נעלם.

למרות הקשיים האובייקטיביים, מיכל בחרה לאמץ גישה חיובית. "אני לא מתביישת בשום דבר, אני גאה להסתובב ברחובות עם הפאה או בלי", היא מצהירה. "אבא שלי תמיד אמר לי: עשית משהו רע למישהו? אין לך מה להתבייש בזה. לא בחרת בזה. הבושה עוברת צד. אין במה להתבייש!", היא מדגישה.

מתוך כתבה ב-"כאן דרום - אשדוד"

היי אני אלמה ואני מחלימה מסרטן מסוג לימפומה אגרסיבית נון-הודג׳קין.

כשהתחלתי את הטיפולים ידעתי שהקושי הכי גדול שלי יהיה לאבד את השיער, ודרך האינסטגרם גיליתי את my original.

יום אחרי הכימו הראשון כבר הגעתי ועשו לי פאה מהשיער שלי.

נפרדתי ממנו לכמה שעות ואז כמו קסם הוא חזר להיות על הראש שלי, פשוט בתור פאה.

הצוות היה מהמם ותומך ויצאתי הכי מרוצה בעולם.

זה הרגיש כמו להחזיר לעצמי חלק ממני...